בר כוכבא, כוכב או כוזב - יואב נגב

בר כוכבא, כוכב או כוזב

בימינו נפוץ המנהג של שחיטת פרות קדושות. כיום מתרבים יותר ויותר מאמרים המנתצים את דמותו המיתית של בר כוכבא ומייחסים לו תכונות של אכזריות, שיגעון גדלות, משיחיות וקנאות דתית עיוורת שהם לדעתם הובילו בסופו של דבר בשנת 136 לכליה כמעט מוחלטת של יהודה. אלפי בני אדם נטבחו באכזריות חסרת תקדים, ישובים שלמים נמחקו משפחות שלמות על נשיהם וטפיהם נשחטו באכזריות. המקורות היהודיים, הנוצריים והרומיים מספרים על מספרים עצומים של אנשים שנפלו בחרב ומספרים אף גדולים יותר שניספו ממחלות ומרעב. הרומאים אף מנעו את קבורתם של המתים על מנת ליצר אפקט של פאניקה וזעזוע. זאת יכולה להיות בהחלט מסקנה הגיונית אם מסתכלים על המהלך מכיוון תוצאותיו. אבל הלא ביום בו הכריז בן גוריון על הקמת המדינה יצאו צבאות ערב למלחמה נגד המדינה שעוד לא נולדה, מלחמה שתוצאותיה יכלו בקלות להיות זהות.

הסיבות לפרוץ המרד

מרד בר כוכבא פרץ ככל הנראה בסביבות אוגוסט שנת 132 אך עד לכתיבת שורות אלה לא נמצאה כל עדות ישירה המתארת את הסיבות לפרוץ המרד ומה היה הגפרור שהצית את השריפה. על פי דיו קסיוס, הסטוריון שחי במאה השלישית הסיבה העיקרית לפרוץ המרד היא בניית עיר אלילים בירושלים (איליה קפיטולינה) ומקדש לאל יופיטר, על פי ספארטיאנוס, הביוגרף של הדריאנוס, שחי גם הוא במאה השלישית דווקא גזירה של איסור המילה היא זאת שגרמה לתסיסה בקרב היהודים ובסופו של דבר לפרוץ המרד. במקור אחר מתואר שהדריאנוס הבטיח ליהודים להקים מחדש את בית המקדש וחזר בו מהבטחתו. ובתלמוד הבבלי מסופר שביתו של הדריאנוס הותקפה בידי יהודים לאחר שכרכרתה נתקעה והיא ציוותה על עבדיה להשתמש בעץ ארז שהיה רכושו הפרטי של מישהו. תהא אשר תהא הסיבה, מדובר היה בעם ששאף מאז ומעולם לעצמאות והייתה לו היסטוריה עשירה של מרידות.

דמותו של בר כוכבא כפי שמצטיירת מהמקורות ומהאיגרות שנמצאו במערות מדבר יהודה

אגדות רבות נקשרו סביב דמותו של אותו מנהיג שהוביל את יהודה לניצחון מוחץ נגד הרומאים ולהקמת מדינה עצמאית ולאחר מכן לתבוסה קשה ומרה שעלתה בחייהם של עשרות אלפים ובמחיקת כמעט כל שריד לישוב היהודי ביהודה.
רבים הסיפורים והאגדות על אומץ ליבו וקשיחותו - ״בשעה שיוצא למלחמה היה מקבל אבני בליסטרה באחד מארכובותיו והייתה ניתזת ממנו והורגת כמה אנשים״. עוד מספרים כי מבחן הקבלה לצבאו של בר כוכבא היה כריתת הזרת ולאחר מכן עקירת ארז.
היחס כלפיו בין החכמים של אותה תקופה היה שנוי במחלוקת כפי שניתן ללמוד מהטקסט הבא מן התלמוד הירושלמי: ״אמר רבי שמעון בר יוחאי : רבי עקיבא היה דורש ׳דרך כוכב מיעקב׳, דרך כוזבא מיעקב. רבי עקיבא כשהיה רואה את בן כוזבא היה אומר ׳זהו מלך המשיח׳ אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עשבים בין לחייך ועדיין בן דוד לא יבוא.״

כלומר רבי עקיבא ראה בבר כוכבא את המשיח שיביא גאולה לישראל ואילו רבי יוחנן בן תורתא התנגד לאבחנה זו בלגלוג מתריס. במקורות היהודיים המאוחרים יותר מקפידים לקרוא לבר כוכבא בשם בן כוזיבא, אולי הכוונה היא זה שאיכזב.
היעדר הממצאים הכתובים מאותה תקופה והעובדה שבניגוד למרד הראשון ברומאים למרד זה לא היה היסטוריון השאירו את הזירה לסיפורי עם ולטקסטים מאוחרים יותר בכמה מאות שנים שנתנו תיאור כללי לאירועים מסויימים מאותה תקופה, חלקם הגדול תיאורים מופרזים ולכן גם לא אמינים.
בסוף שנות ה 40 של המאה ה20 ולאורך שנות החמישים התחילו להגיע אל שוק העתיקות מגילות ואיגרות כתובות שמקורן במערות במדבר יהודה. האקלים היבש והגישה הקשה לאותן מערות די היה בהן על מנת לשמור על אותם טקסטים כתובים על גבי פפירוסים או קלפי עור מפני מזג האוויר ובני אדם. בשנת 1960 הוחלט על יציאה למבצע ״מדבר יהודה״. מדבר יהודה חולק בין 4 חוקרים - יוחנן אהרוני, פסח בר אדון, נחמן אביגד ויגאל ידין. יגאל ידין קיבל את הגדה הצפונית של נחל חבר.
במהלך סקר מקדים צדה עינו של ידין, יותר מכל, פתח גדול של מערה שמעליה היו ממוקמים שרידיו של מחנה רומי. המערה נסקרה 7 שנים קודם לכן בידי אהרוני ונמצא כי היא נשדדה כבר על ידי הבדווים. אף על פי כן בחר ידין לנסות ולסקור מערה זאת פעם נוספת.

כבר בסקר הראשוני החלו לצוץ ממצאים והוחלט לבצע חפירה במקום. עוד בעונה הראשונה, בנקיקים צרים וקשי גישה, אליהם לא הצליחו הבדווים להשכיל להגיע נמצאו מטמונים, קברי אחים, ומעל הכל צרור של תעודות כתובות ממפקדתו של מפקד המרד שמעון בן כוסיבא אל מפקדי עין גדי - יונתן בן בעין ומסבלה בן שמעון. ככל הנראה מדובר על ארכיון של אותו יונתן בן בעין שנמלט למערה זו עם מספר אנשים נוספים. האיגרות הכילו פקודות שונות שמהן ניבטה דמותו של בן כוסיבא כשומר מצוות וכאדם תקיף ואפילו אגרסיבי שמאיים לבל ימולאו פקודותיו.

איגרת ממרבעת שזה פירושה : משמעון בן כוסבה לישע בן גלגלה ולאנשי הכרך, שלום, מעיד אני עלי את השמים (שאם) ייפס[ד] מן הגלילאים שאצלכם כל אדם - שאני נותן את הכבלים ברגלכם כמו שעשית[י] לבן עפלול

בעונה השניה של החפירה מעבר למטמונים נוספים נמצא ארכיון של תעודות של אשה בשם בבתא שהייתה קשורה בקשר משפחתי מסובך עם יונתן בן בעין וכנראה שנמלטה יחד עם משפחתו. אשה זו הייתה מרובת נכסים (רובם באיזור עין גדי) אותם ירשה מאביה ומשני בעליה שנפטרו בטרם עת וניהלה משפטים נגד בני משפחותיהם של בעליה המתים לגבי ירושתם. נראה שכל יושבי המערה מצאו את מותם ברעב ובמצא תחת המצור שהוטל עליהם. צרור תעודות זה שופך אור על צדדים אזרחיים יותר הקשורים במנהל הבר כוכבאי.

מדינת יהודה בראשות הנשיא שמעון בן כוסיבא

זמן קצר לאחר הניצחון על הרומאים וביעילות מרשימה החל לפעול המנהל הבר כוכבאי כמשטר מרכזי ולנהל את ענייני המדינה שזה עתה נולדה. הקרקעות הופקעו ועברו לבעלות השלטון המרכזי החדש ועודכנו חוזי החכירה בהתאם, מטבעות חדשים הוטבעו והחליפו את המטבע הרומי, מערכת המשפט הוחלפה ,ככל הנראה נעשה ניסיון להחיות את השפה העברית ולהופכה לשפה המדוברת, לוח השנה הוחלף והוקם צבא מסודר המחולק לגזרות כך שלכל גיזרה מונה מפקד צבאי. מן התעודות שהתגלו במערת מרבעת ישע בן גלגולא היה מפקד ההורדיון ואילו מן האיגרות שהתגלו במערת האגרות אנו למדים שיהונתן בן בעין ומסבלה בן שמעון היו מפקדי עין גדי. בשלב זה נראה שפניה של יהודה לעצמאות ארוכת שנים שכן אין דרך אחרת להסביר מדוע תקים המדינה הצעירה תשתיות שלטוניות ומערכות אזרחיות מורכבות אם היא הייתה עסוקה רק בהישרדות.

ככל הנראה כבר מן ההתחלה ומתוך ההבנה שהרומאים עלולים לחזור ולנסות לכבוש את יהודה הותקנו תשתיות הגנתיות בכל הישובים. חלק מן המתקנים התת קרקעיים הוסבו למערכות מסתור שנועדו לאכלס פליטים לאורך זמן. בחלק ממערכות המסתור הותקנו מזווים והותקנה גישה פנימית לבורות מים. הותקנו מנגנוני נעילה פנימיים ונבנו חדרי מסתור שיכלו לאכלס מספר אנשים.

הסוף

״משהפכה יהודה כמרקחה והיהודים בכל אתר ואתר החלו מתפרעים הן בסתר והן בגלוי ואף נכרים רבים הצטרפו אליהם ונדמה כי כל העולם מתגעש בשל כך. אז שיגר הדריינוס נגדם את טובי מצביאיו ובראשם יוליוס סוורוס״ (דיו קסיוס)

הדריאנוס שזה עתה איבד את יהודה מבין שעליו לפעול במהירות ובנחישות על מנת להחזיר אותה לשליטתו. אבל בעת ובעונה אחת חשוב לו מאד וכנראה הרבה יותר מאשר החזרת השטח, להעביר מסר ברור. מי שיתמרד נגדי, ארדוף אותו ואשמיד אותו עד לכליה. הוא מגייס את טובי מצביאיו מקצות העולם ובראשם את יוליוס סוורוס מושל בריטניה.
"הלה נרתע מלהאבק עם האויב במלחמה פנים-בפנים לאחר שראה את המונם הרב ואת חמת-יאושם, אלא תופס היה מהם, יחידים יחידים, בידי חייליו הרבים וקציניו, וכלאם וסגר עליהם במצודות ובכך מנע מהם מזונות. בדרך זו עלתה בידו קימעא קימעא ובהסתכנות מועטת לקפחם, להצמיתם ולהכחידם רק מועטים מהם ניצלו" (דיו קסיוס)

סוורוס נמנע ממלחמה חזיתית ובחר באסטרטגיה של ריכוז מאמץ לכיבוש שטחי מפתח, צירים ראשיים ומצודות, הוא מנע אספקה לאותם איזורים ולאחר שתש כוחם של המתנגדים ואספקתם אזלה הוא יצא להתקפה. בדרך זו הוא תפס שטח אחר שטח תוך הסתכנות מועטה כשבכל שטח שהוא כובש הוא משמיד לחלוטין את כל האוכולוסיה וכל כפר ומצודה עד היסוד ורודף אחר הנמלטים בעזרת גששים ותחקור שבויים עד להשמדת האחרון שבהם כולל נשים, ילדים, תינוקות וזקנים.

על מנת ליצור פחד וזעזוע הדריאנוס מצווה לא לקבור את המתים.

״וכרם גדול היה לו לאדרינוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמין טבריה לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר במלוא קומה ובפישוט ידיים, וגזר עליהם שלא ייקברו"

סייומו הסופי של המרד הוא בכיבוש ביתר ומותו של בר כוכבא אחרי שעמדה העיר במצור אדוק וממושך ואנשיה מתו ברעב ובצמא. אז פרצו כוחותיו של סוורוס אל העיר וערכו בה טבח.

״נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים ונשים וטף, עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה, והולך בים ארבעה מילין. שמא תאמר שקרובה - רחוקה הייתה מן הים מיל״

דיון

אין ספק שתוצאות המרד קשות היו. אולי הקשות ביותר בתולדות ההיסטוריה היהודית. דיו קסיוס דן בתוצאות המרד מנקודת נצחונם המוחץ של הרומאים : 

"50 ממצודותיהם העיקריות ו-985 מכפריהם החשובים ביותר נחרבו. 580,000 איש נהרגו בהתקפות ובקרבות, ואילו את מספר המתים מרעב, ממגפה ומאש – אין להם מספר, אך מעטים שרדו במרד דבר שנרמז להם מלפני המלחמה. מצבת קבר שלמה, שנידון אצלם אחד המקומות המקודשים נפל מאליו. וזאבים וצבועים הרבה פרצו לתוך עריהם.״

אולם אין עוררין שהישגיו של בר כוכבא הן בתחום הצבאי והן בתחום האזרחי מדיני הובילו לשחרור ישראל מעול הכיבוש הרומי ולהקמת מדינה עצמאית. אופיו החזק והבלתי מתפשר הקנו לו מעמד של מנהיג נערץ, עד כי חלק ניכר מהמנהיגים הרוחניים של אותה תקופה ראו בו המשיח. המהירות וההחלטיות שבה הוקמו המוסדות האזרחיים מראים כי פני המדינה הצעירה הייתה לעצמאות רבת שנים. על פי ההיערכות הצבאית נראה כי נהיר היה לשלטון הבר כוכבאי שהרומאים ישובו לנקום ויש להניח, על פי התפרוסת הרחבה של מערות המפלט ומערכות המסתור ועל פי העקרונות המנחים הזהים, כי הייתה אכיפה מרכזית מסויימת, יש להניח שלטונית, באשר להכנות האזרחיות והצבאיות למלחמה ברומאים.
אין כל ראיה, ישירה או עקיפה, שבר כוכבא ידע מראש שהוא מוליך את יהודה להתנגשות שסופה כליה. ההיפך הוא הנכון, ההדרגתיות שבה התלקח המרד כמו גם ענייני השיגרה שבהם טיפל המשטר הבר כוכבאי לאחר הנצחון מעידים על כך שהמרד התפתח והתגבר במקביל להצלחות הצבאיות. ושפני המדינה לעצמאות ארוכת שנים. אל לנו ליפול למלכודת של הסתכלות על המרד מכיוון תוצאותיו ואל לנו לשפוט את מהלכיו בכלים של ימינו. בהסתכלות כזאת, אם היינו מפסידים במלחמת העצמאות, בן גוריון, שלקח סיכון בהכרזה על עצמאותינו והביא למלחמה עם כל צבאות ערב היה הופך למנהיג הזוי שהמיט שואה על העם היהודי.